עיריית ת"א לא זכאית לתשלום הוצאות של עבודת הריסה ופינוי משום שפעלה בחוסר תום לב

רקע:

מונחת בפני תביעה לתשלום הוצאות של עבודת הריסה ופינוי אשר בוצעה על ידי התובעת במקרקעין השייך לנתבעת.

עיריית תל אביב - יפו (להלן: "התובעת") הגישה תביעה ע"ס 826 ש"ח נגד לנדאו חנה (להלן: "הנתבעת") ובעלה המנוח משה. סכום זה נגזר מכך שהתובעת ביצעה הריסת חלקו של גדר המפרידה בין חצר הבניין (להלן: "הבניין") שבבעלותה של הנתבעת לבין המדרכה הציבורית לאחר שנתגלה כי חלק מהגדר  התמוטט ונפל על המדרכה.

טענות התביעה:

1.      בתאריך ה- 23/04/02 נתגלה לתובעת כי חלק מהגדר של הבניין אשר נמצא בבעלותה של הנתבעת  התמוטט ונפל למדרכה.

2.      נציג העיריה שביקר במקום ראה במסוכנות הדבר והעביר למהנדס העיר בקשה להריסת חלק מהגדר הנדונה.

3.      ניתן "צו מבנה מסוכן", נספח 3ב' לכתב התביעה המורה על הריסת הגדר בחלקו ועל פינוי הפסולת מהאתר.

4.      התובעת הדביקה על דלת הבניין אזהרה עם תוכנו של הצו בדרישה לפעול ולטפל בהיזק באופן מיידי.

5.      בתאריך ה- 24/04/02 הגיעו נציגי התובעת, הרסו את הגדר בעצמם, ופינו הפסולת מהאתר.

6.   נהרסו בסך הכל 4 מטרים מן הגדר הסובבת את הבניין שבבעלותה של הנתבעת.

7.   סכום התביעה  מתייחס להוצאות שהוציאה התובעת על ההריסה ופינוי הפסולת.

טענות ההגנה:

1.      הנתבעת גרה באותה עת בדירה אחרת.

2.       התובעת ידעה זאת (עפ"י חשבונות תשלומי הארנונה) אולם, מסיבות השמורות עימה בחרה שלא להודיע לנתבעת על המתרחש אלא אך להדביק את הצו לדלת הבניין.

3.      הנתבעת הינה רק אחת משלושת בעלי הבניין וגם להם לא הומצאה כל אזהרה לגבי הצורך להרוס את הגדר  וספק  אם היה קיים  צורך שכזה.

4.      גם אם היה צורך בהריסת הגדר, הרי שלא מדובר ב"סכנה מיידית" שתאפשר לתובעת לפעול ללא ידיעתה של הנתבעת.

5.      המהירות בה הוצא הצו ובוצע בפועל  מעלה חשד כי לא מדובר בהליך תקין.

6.      התובעת פעלה בתור מתנדבת ומשכך אין לחייב את הנתבעת בהוצאותיה המוגזמות ממילא ממחירן האמיתי בשוק.

תיק זה הועבר מפסים של סדר דין מקוצר לפסים של סדר דין מהיר לאחר שניתנה לנתבעת הרשות להתגונן. לאור חשיבותה של סוגיה זו והפרשנות הנכונה שיש ליתן לחוק העזר העירוני (מבנים מסוכנים) תשס"ב-2001, מצאתי לנכון לחרוג מד' אמותיו של פסק דין תמציתי כפי שנקבע בסיפא תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

דיון